נלסון דיואי
 | |||||||
| דיואי, 1850 בערך. | |||||||
| לידה |
19 בדצמבר 1813 לבנון, קונטיקט, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 ביולי 1889 (בגיל 75) קאסוויל, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | נלסון ובסטר דיואי | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות האפיסקופלי, לנקסטר, ויסקונסין, ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
נלסון ובסטר דיואי (באנגלית: Nelson Webster Dewey; 19 בדצמבר 1813 – 21 ביולי 1889) היה עורך דין, סוחר קרקעות, ופוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל ויסקונסין הראשון בשנים 1848–1852. הוא גם כיהן כחבר הסנאט של ויסקונסין ובגופי ממשל של טריטוריית ויסקונסין לפני קבלתה כמדינה בארצות הברית. הוא היה פעיל במיוחד בפיתוחה של העיירה קאסוויל, שבנקודת זמן מסוימת הוא קיווה להפוך אותה לבירת המדינה.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נלסון דיואי נולד בעיירה לבנון שבקונטיקט, כבנם של אבנעזר ולוסי (לבית ובסטר) דיואי.[1][2] משפחת אביו חיה בניו אינגלנד מאז 1633, כאשר אביו המשפחה תומאס דיו (דיואי) הגיע לאמריקה ממחוז קנט שבאנגליה.[2]
שנה לאחר לידתו של דיואי עברה משפחתו לבטרנטס (כיום מוריס) שבמדינת ניו יורק.[1] הוא התחנך שם בבית ספר ובעיר לואיסוויל. בגיל 16 הוא החל ללמוד באקדמיית המיליטון.[1] הוא למד שם שלוש שנים, ולאחר מכן שב לבטרנטס כדי לעסוק בהוראה.[2]
אבנעזר דיואי, אביו של דיואי, היה עורך דין, והוא קיווה שבנו יצטרף אליו לעיסוק זה.[2] ב-1833 הוא החל ללמוד משפטים, בתחילה בהדרכת אביו, לאחר מכן במשרד עורכי הדין "האנן ודייוויס", ולבסוף בהדרכתו של סמואל ס. בוון בקופרסטאון שבניו יורק. במאי 1836 הוא עזב את בוון, וביוני אותה שנה הגיע לאזור כריית העופרת בגאלנה, אילינוי, שם הוא עבד כפקיד עבור חברת דניאלס דניסון, חברה לסחר במקרקעין מניו יורק.[2] כשבוע לאחר הגעתו, הוא עבר לקאסוויל שבטריטוריית ויסקונסין. באותה שנה הוא היה לאזרח הטריטוריה.[3] חברת דניאלס דניסון רכשה את הקרקע שעליה נבנתה קאסוויל, ותוכניתם הייתה לפתח ולקדם את הכפר בתקווה שהוא יגדל ובסופו של דבר ייבחר לבירת הטריטוריה או המדינה העתידית.[2][4]
פוליטיקה של טריטוריית ויסקונסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 במרץ 1837 נבחר דיואי כרשם הקרקעות של מחוז גרנט שהוקם אז. באותה שנה הוא מונה כשופט השלום של המחוז על ידי מושל הטריטוריה הנרי דודג'. במשך כל ימי חייו הוא היה חבר המפלגה הדמוקרטית.[5] כאשר קרסו עסקי חברת דניאלס דניסון ב-1838, לאחר שמדיסון נבחרה להיות בירת הטריטוריה, עבר דיואי לעיר לנקסטר, שם הוא התקבל ללשכת עורכי הדין לאחר שנבחן על ידי צ'ארלס דאן, נשיא בית המשפט העליון של הטריטוריה. באותה שנה הוא מונה כפרקליט מחוז גרנט. כעורך דין, הוא נכנס לשותפות עם ג'. אלן ברבר, שותפות שנמשכה מ-1840 ועד מאי 1848[1] יחד, הם נודעו באזור כריית העופרת של ויסקונסין, רכשו מכרות והשקיעו בחברות כרייה.
בנובמבר 1838 נבחר דיואי לאספה של טריטוריית ויסקונסין כנציג מחוז גרנט. ב-1840 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת, ובאחד ממושבי האספה הוא נבחר כיושב הראש שלה. הוא שירת כחבר האספה עד 1842, כאשר הוא נבחר למועצת הטריטוריה. במהלך המושב של 1846, שבמהלכו החלו הדיונים על כינוס ועידת החוקה למדינת ויסקונסין, הוא שימש כנשיא המועצה. ב-1846 לא עלה בידו להיבחר, זאת בשל הרוב של הוויגים במחוז גרנט.[2]
מושל ויסקונסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת כהונתו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם התקדמות תהליך האשרור של חוקת ויסקונסין, ועם התקרבות מועד הבחירות לפקידי הממשל של המדינה החדשה, קיימה המפלגה הדמוקרטית וועידה לבחירת מועמדה למשרת מושל ויסקונסין.[6] במהלך תהליך הכתיבה והניסיונות לאשרור החוקה בשנים 1847 ו-1848, הייתה המפלגה הדמוקרטית בוויסקונסין מחולקת לשתי סיעות עיקריות,[7] אחת שמרכז כוחה היה באזורי כריית העופרת, והשנייה שמרכזה בחלק המזרחי של המדינה. כל אחת מהסיעות נתנה עדיפות למועמד משלה למשרת המושל. היירם ברבר זכה לתמיכת הסיעה מאזור כריית העופרת, ומורגן לואיס מרטין נתמך על ידי הסיעה ממזרח המדינה. לאחר שאף אחד מהשניים לא הצליח לצבור מספיק קולות כדי להבטיח את מינויו, החלו שתי הסיעות לחפש אחר מועמד של פשרה.[6] ההחלטה נפלה על דיואי, שלא היה מזוהה עם אף אחת מהסיעות.[6][7] במפלגה קיוו גם שדיואי ימשוך יותר מצביעים ממחוז גרנט שזכה אז לרוב של המפלגה הוויגית.[6]
הבחירות הכלליות התקיימו ב-8 במאי 1848.[8] דיואי הביס את מועמד הוויגים ג'ון האברד טווידי ואת המועמד העצמאי צ'ארלס דארקי, וכך היה למושל הראשון של מדינת ויסקונסין.[6] ג'ון אדווין הולמס, אף הוא דמוקרט, נבחר כסגן המושל הראשון של המדינה.
תקופת כהונתו הראשונה של דיואי כמושל החלה ב-7 ביוני 1848 ונמשכה עד 7 בינואר 1850. במהלך תקופה זו, הוא פיקח על מעבר הממשל מממשלת הטריטוריה לממשלת המדינה החדשה. הוא עודד את הפיתוח של תשתיות המדינה, במיוחד סלילתן של דרכים ומסילות ברזל חדשות, כריית תעלות, ובניית נמלים, לצד שיפור מצבם של נהר פוקס ונהר ויסקונסין. במהלך תקופת ממשלו הוקמה מועצת העבודות הציבוריות של המדינה.[6]
דיואי נודע כמי שהתנגד להנהגתה של העבדות במדינות ובטריטוריות החדשות, וכמי שתמך בעריכת בחירות ישירות לבחירת הסנאטורים.[6]
לקראת סיום תקופת כהונתו הראשונה, נשא דיואי לאישה את קתרין דאן, בתו של צ'ארלס דאן, לשעבר נשיא בית המשפט העליון של טריטוריית ויסקונסין.
תקופת כהונתו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופת כהונתו הראשונה של דיואי כמושל, העביר בית המחוקקים המדינתי חוק שקבע שהבחירות למשרת המושל יערכו מדי שנתיים החל מ-1849. באותה שנה, בבחירות שנערכו בנובמבר, הוא הביס שוב את מועמד הוויגים, אלכסנדר קולינס, ואת מועמד מפלגת האדמה החופשית (אנ'), וורן צ'ייס. בבחירות אלו נבחר כסגן מושל המדינה סמואל ביל, אף הוא דמוקרט.
תקופת כהונתו השנייה של דיואי כמושל החלה ב-7 בינואר 1850 ונמשכה עד 5 בינואר 1852.
דיואי איבד תמיכה רבה בציבור במהלך תקופת כהונתו השנייה, הן בשל אי יכולתו להתגבר על הפילוגים במפלגתו שלו, והן בשל הקשר שלו עם אזורי כריית העופרת בוויסקונסין, שאיבדו אז מכוחם בפוליטיקה המדינתית. הוא בחר שלא להתמודד על תקופת כהונה שלישית.
שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום כהונתו כמושל, שב דיואי ללנקסטר, שם הוא עסק בסחר בקרקעות. עם זאת, הוא נותר פעיל בפוליטיקה. ב-1853 הוא התמודד מול נשיא בית המשפט העליון של ויסקונסין, אורסמוס קול, על מושב בסנאט של ויסקונסין מטעם מחוז הבחירה ה-16, נבחר בהפרש של שלושה קולות, וכיהן בתקופת כהונה של שנתיים.[7] עד יומו האחרון הוא היה נציג לרוב הוועידות המדינתיות של המפלגה הדמוקרטית.[5] בשנים 1854–1865 הוא היה חבר במועצת הנגידים של אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. בתקופה בה הוא התגורר בלנקסטר, הוא שימש בתקופות שונות כיושב ראש מועצת הפיקוח של העיר וכחבר במועצת החינוך.
ב-1854 החלו דיואי ורעייתו קתרין לתכנן את חידוש הפיתוח של קאסוויל, שהיה מטרתה של חברת דניאלס דניסון.[9] ב-1855 עלה בידו לרכוש את הכפר שהיה תחת עיקול. הוא עיצב מחדש את משבצת הקרקע של הכפר ושיפץ את בית דניסטון (אנ'), בית מלון שנבנה על ידי חברה שהפסיקה להתקיים, בעלות של 15,000.[1][9] מטרתו הסופית הייתה שקאסוויל תתפתח להיות עיר גדולה.[7] הא גם רכש שטח של כ-2,000 אקרים (8.1 קמ"ר) מצפון-מערב לקאסוויל, שבו הוא בנה אחוזה בת שלוש קומות בסגנון התחייה הגותית, שלה הוא קרא "סטונפילד" (Stonefield),[9] בעלות של כ-70,000 דולר. הוא הוציא 30,000 דולר נוספים על גדר אבן באורך של 18 ק"מ.[1] על בית זה נאמר שהוא היה המודרני ביותר באותה תקופה בוויסקונסין.[9] באותה תקופה העסיק דיואי כ-40 עד 50 איש כאמצעי להחזיר כספים לעיירה. נאמר שהיה זה שורשי השגשוג שהיה מנת חלקם של כמה מתושבי קאסוויל.[1]
דיואי חי בקאסוויל עד יומו האחרון, למעט בשנים 1858–1863, כאשר הוא התגורר בעיר פלייטוויל.[1]. ב-1863 הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות למשרת סגן המושל. הוא גם נוצח בניסיונותיו להיבחר מחדש למושב בסנאט המדינתי בשנים 1869 ו-1871.[9]
המייזם של דיואי בקאסוויל משך אליה אנשים רבים, כך שהוא החל להשקיע בקו מסילת ברזל אל הכפר.[9] ב-2 בינואר 1873 נחרבה האחוזה שלו בשריפה, והוא נאלץ לוותר על הנכס כדי לשלם לבעלי חובו. הנכס עבר לבעלותו של וולטר סי. ניוברי משיקגו.[1] באותה שנה הוא איבד גם את כל השקעתו בקו הרכבת במהלך המשבר הפיננסי של 1873.[9] בנקודת זמן במהלך תקופה זו, היה דיואי מעורב במפלה פיננסית נוספת שהייתה קשורה לאחוזתו של חבר הקונגרס לשעבר בן איסטמן, שלאחר מותו הוא היה המוציא לפועל של הצוואה.[5] דיואי שב לעיסוקו בעריכת דין.[9]
ב-1874 מינה המושל ויליאם רוברט טיילור את דיואי כחבר מועצת המנהלים של בית הכלא המדינתי בוואופן, תפקיד בו הוא שימש עד 1881.[9]
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-22 בפברואר 1889 לקה דיואי בשבץ מוחי בעת שהיה בבית המשפט בלנקסטר. הוא שותק והובא לביתו בקאסוויל ביום המחרת.[1] כבר קודם לכן מצבו הבריאותו לא היה טוב, ונראה היה שהוא מודע לאפשרות שהוא יהפוך למשותק.[10] מאז היום בו אירע השבץ המוחי, הוא היה מרותק למיטתו רוב הזמן.[1]
נלסון דיואי נפטר בבית דניסטון שבקאסוויל, כמה דקות לאחר חצות הלילה ב-21 ביולי 1889, לאחר שהיה מחוסר הכרה במשך 48 שעות.[1] הוא היה בן 75 במותו. הוא נטמן ב-23 ביולי בבית הקברות האפיסקופלי שבלנקסטר, בסמוך לקבריהם של אחיו אורין ובנו צ'ארלי.[10][11]
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק המדינתי נלסון דיואי (Nelson Dewey State Park) הוקם ב-1935 על קרקע שבעבר הייתה בתחומי אחוזת סטונפילד.
קטע של 11 מילים (17 ק"מ) של כביש המהיר המדינתי מספר 81 מקאסוויל ועד הצטלבות הכביש עם כביש 35 במחוז גרנט, נקרא כביש הזיכרון נלסון דיואי, זאת על פי החלטה של בית המחוקקים המדינתי.[12]
תחנת כוח שהוקמה בקאסוויל ב-1959 ונהרסה ב-2017 נקראה על שמו של דיואי.[13]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1849, בתקופת כהונתו הראשונה כמושל, נשא דיואי לאישה את קתרין דאן, ולשניים נולדו שלושה ילדים: בת בשם קייטי, בן בשם נסלון הבן, שבעת מותו של אביו חי במערב ארצות הברית, ובן נוסף בשם צ'ארלי, שנפטר ב-1869 בילדותו.
ב-1886 הגיש דיואי בקשה לגירושים, אך המקרה לא הגיע לבירור בבית המשפט. בסופו של דבר עבר קתרין להתגורר בסנט לואיס, שם התגוררו בתה וחתנה.
לדיואי היה אח בשם ויליאם שחי אחריו, ואחר נוסף בשם אורין שנפטר ב-1840. אחיו השלישי, ג'ון ג'. דיואי, היה רופא שחי בסיינט פול והיה חבר בבית המחוקקים של טריטוריית מינסוטה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1717-1718
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נלסון דיואי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- נלסון דיואי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- נלסון דיואי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 "Dead! Ex.-Governor Nelson Dewey Passes Quietly Away". The Cassville Index. Cassville, Wisconsin. July 25, 1889. p. 1–3. Retrieved 2008-09-11 – via Wisconsin Historical Society.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's Former Governors, 1848–1959". The Wisconsin Blue Book 1960 (Report). Wisconsin Legislative Reference Library. p. 72.
- ^ "A Proclamation: Death of Nelson Dewey". Office of the Governor of Wisconsin. Madison, Wisconsin. July 22, 1889. p. 1.
- ^ "Gov. Dewey Dead". The Sentinel. Milwaukee, Wisconsin. July 21, 1889. pp. 1–2.
- ^ 1 2 3 "Death of Ex-Gov. Dewey". The Sentinel. Milwaukee, Wisconsin. July 22, 1889. p. 1.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's Former Governors, 1848–1959". The Wisconsin Blue Book 1960 (Report). Wisconsin Legislative Reference Library. p. 73.
- ^ 1 2 3 4 "Death of Ex-Gov. Nelson Dewey". Wisconsin State Journal. Madison, Wisconsin. July 22, 1889. p. 1. Retrieved 2008-09-11 – via Wisconsin Historical Society.
- ^ "Wisconsin as a State: First Administration". The History of Racine and Kenosha Counties, Wisconsin. Racine County: Western Historical Society. 1879. p. 53.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's Former Governors, 1848–1959". The Wisconsin Blue Book 1960 (Report). Wisconsin Legislative Reference Library. p. 74.
- ^ 1 2 "Death and Funeral of Ex-Governor Nelson Dewey". The Teller. Lancaster, Wisconsin. July 25, 1889. p. 1–2.
- ^ "Laid in His Grave". Milwaukee Sentinel. Milwaukee, Wisconsin. July 23, 1889. p. 1.
- ^ 2011 Wisconsin Code 84.102 Governor Nelson Dewey Memorial Highway
- ^ Reber, Craig (January 3, 2016). "Cassville plants power down in 2015". Telegraph Herald. Dubuque, Iowa.
