לאונרד פרוול
 | |||||||
| פרוול, דיוקן משנת 1865. | |||||||
| לידה |
5 בינואר 1819 ווטרטאון, מדינת ניו יורק, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 באפריל 1889 (בגיל 70) גרנט סיטי, מיזורי, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | לאונרד ג'יימס פרוול | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | גרנט סיטי, מיזורי, ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
לאונרד ג'יימס פרוול (באנגלית: Leonard James Farwell; 5 בינואר 1819 – 10 באפריל 1889) היה פוליטיקאי אמריקאי מוויסקונסין, איש המפלגה הוויגית, שכיהן כמושל ויסקונסין השני.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאונרד פרוול נולד בעיר ווטרטאון שבמדינת ניו יורק, כבנם של ג'יימס ורבקה (לבית קדי) פרוול. שני הוריו נפטרו לפני שמלאו לו 11 שנים. הוא השלים את לימודיו בבית הספר ועבד כשוליה אצל פחח עד גיל 19. בגיל זה הוא עבר מערבה, התיישב לזמן קצר בלוקפורט שבאילינוי, שם הוא היה פחח. בינואר 1840 הוא מכר את בית המלאכה שלו ועבר צפונה למילווקי שבטריטוריית ויסקונסין.[1] הוא פתח חנות לחומרי בניין שהתפתחה להיות אחת הגדולות בטריטוריות המערביות באותה תקופה.[2]
פרוול קיים נסיעות רבות בשנים 1846–1849, וביקר באיים הקריביים, באירופה ובמזרח התיכון. בשובו הוא התיישב במחוז דיין שבוויסקונסין, שם הוא השקיע סכום כסף גדול ברכוש והחזיק בבעלותו כמעט ממחצית הקרקעות במדיסון, בירת המדינה החדשה. פרוול היה פעיל בבניית הבירה החדשה, הוא החזיק והפעיל בה כמה עסקים וחנויות, והיה פעיל בתהליך סלילת הרחובות והקמת הבניינים הציבוריים. הוא תרם להקמתם של החברה ההיסטורית של ויסקונסין, של החברה החקלאית המדינתית, של מערכת החינוך הציבורית ושל אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון.[2]
מושל ויסקונסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות של 1851 נבחר פרוול כמועמד המפלגה הוויגית למשרת מושל ויסקונסין. הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית דון א. ג'. אפהאם, לשעבר ראש עיריית מילווקי, והוביל את הוויגים להישג גדול בבחירות לאספה הכללית של ויסקונסין, אם כי לא עלה בידם להיבחר למשרות ציבוריות נוספות במדינה. הצלחתו של פרוול נבעה ככל הנראה מהפופולריות האישית שלו ותרומותיו לסיוע למהגרים שהגיעו זה מכבר לוויסקונסין. הוא כיהן תקופת כהונה אחת כמושל וב-1853 העדיף שלא להתמודד על תקופת כהונה שנייה. הוא היה מושל ויסקונסין הראשון והיחידי מטעם המפלגה הוויגית.[2]
כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת כהונתו של פרוול כמושל עמדה בסימנם של כמה הישגים עבור המדינה. במושב 1852 של בית הנבחרים הוא חתם על חוק שעל פיו הוקם בית המשפט העליון של ויסקונסין. קודם לחוק זה, כיהנו בבית המשפט העליון שופטים מבית המשפט של הסבבים. הוא פעל יחד עם הדמוקרטים בסנאט של ויסקונסין להעביר חוק בנקאות מרכזי שעל פיו נוצרו תפקיד מבקר הבנקים, מוסד בנקאות מדינתי, ופיקוח משמעותי על בנקאות מסחרית והלוואות. חוק זה גם הועבר למשאל עם ועבר בנובמבר 1852 ברוב של 79 אחוזים מקולות הבוחרים. פרוול גם חתם על חוק להגדרת תפקיד המפקח על ההגירה של ויסקונסין שהתבסס בניו יורק כדי לעודד הגירה למדינה. עבודתו של המפקח על ההגירה תרמה ככל הנראה לצמיחת אוכלוסיית המדינה ב-200,000 תושבים במשך שלוש השנים הבאות.
במושב 1853 של בית הנבחרים חתם פרוול על חוק לביטול עונש המוות בוויסקונסין, שהוחלף בעונש מאסר עולם. בכך הפכה ויסקונסין למדינה הראשונה שביטלה את עונש המוות. באותו מושב, חתם פרוול על חוקים שאיגדו באופן רשמי את החברה ההיסטורית המדינתית ואת החברה החקלאית המדינתית.
לאחר כהונתו כמושל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום כהונתו כמושל ב-1854 התרכז פרוול בעסקיו ובאינטרסים המקומיים שלו. הוא התמודד על תפקיד חבר המועצה במדיסון, אך נוצח בהפרש צמוד ב-1857. רבות מהשקעותיו אבדו בפאניקה של 1857, והוא הגיע למצב שבו הוא מכר חלק ניכר מרכושו כדי לשלם את חובותיו. פרוול פרש לחוותו שעל החופים הצפוניים של אגם מנדוטה ולקח חלק בניהול בית החולים המדינתי לחולים נפש. ב-1859 הוא שב לזמן קצר לפוליטיקה כאשר הוא נבחר מטעם המפלגה הרפובליקנית לייצג את צפון מחוז דיין באספה המדינתית של ויסקונסין במושב של 1860. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית הוא שירת כסגן נשיא האגודה לרווחת חיילי ויסקונסין, וסיפק שירותים לוותיקי המלחמה החולים והנכים.[3]
ב-1863 מונה פרוול על ידי הנשיא אברהם לינקולן לתפקיד במשרד הפטנטים וסימני המסחר של ארצות הברית ועבר לוושינגטון די. סי.. במשך שבע השנים הבאות הוא שימש כבוחן ההמצאות הראשי במשרד.[1][3]
רצח לינקולן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בליל 14 באפריל 1865 היה פרוול עד לרצח לינקולן על ידי ג'ון וילקס בות' בתיאטרון פורד. הוא מיד הניח שהפקידים הבכירים בממשלו של לינקולן היו עלולים גם הם להיות בסכנה עקב קשר, ומיהר למקום בו התאכסן סגן הנשיא, הגיע בזמן לקבץ כוחות משמר נוספים כדי להציל את אנדרו ג'ונסון מסכינו של ג'ורג' אטזרוט.[4] לאחר מכן הוא המשיך למקום מגוריו של מזכיר המדינה ויליאם סיוארד, אך הגיע מאוחר מדי כדי למנוע את המתקפה עליו. מאוחר יותר הציע הנשיא ג'ונסון לפרוול לקבל כל תפקיד שהוא יחפוץ בו בממשל הפדרלי, אך הוא דחה את ההצעה ובחר להמשיך בעבודתו במשרד הפטנטים.[3]
שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תום כהונתו במשרד הפטנטים, עבר פרוול לשיקגו שם פתח סוכנות פטנטים, אך הוא נפל קורבן לשרפה הגדולה של שיקגו ב-1871, ועזב את העיר. לאחר מכן הוא עבר לעיירה הקטנה גרנט סיטי שבמיזורי, שם הוא נכנס לשותפות בעסק של בנקאות ועסקי מקרקעין, והמשיך ותרם לבניית בית ספר התיכון, בניין בית המשפט ותשתיות נוספות בעיר.[5]
לאונרד פרוול נפטר בגרנט סיטי ב-11 באפריל 1889, בגיל 70 לאחר מחלה קצרה.[5] הוא נטמן בבית הקברות המקומי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1718-1719
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאונרד פרוול באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- לאונרד פרוול באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- לאונרד פרוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Ex-Gov. Farwell Dead". The Weekly Wisconsin. April 20, 1889. p. 6.
- ^ 1 2 3 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's former governors, 1848-1959". The Wisconsin Blue Book, 1960 (Report). State of Wisconsin, p. 76.
- ^ 1 2 3 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's former governors, 1848-1959". The Wisconsin Blue Book, 1960 (Report). State of Wisconsin, p. 77.
- ^ Trefousse, Hans (1997). "XI. Unionist President". Andrew Johnson, a Biography. W. W. Norton & Company. p. 193.
- ^ 1 2 Toepel, M. G.; Kuehn, Hazel L., eds. (1960). "Wisconsin's former governors, 1848-1959". The Wisconsin Blue Book, 1960 (Report). State of Wisconsin, p. 78.
