לדלג לתוכן

סמיואל ריצ'רדסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמיואל ריצ'רדסון
Samuel Richardson
סמיואל ריצ'רדסון מאת ג'וזף היימור
סמיואל ריצ'רדסון מאת ג'וזף היימור
לידה 19 באוגוסט 1689
דרבישייר, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביולי 1761 (בגיל 71)
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, ממלכת אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סנטימנטליזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סֶמְיוּאֶל רִיצֶ'רְדְסוֹןאנגלית: Samuel Richardson; 19 באוגוסט 16894 ביולי 1761) היה סופר ומדפיס אנגלי הידוע בשלושה רומנים של מכתבים: Pamela; or, Virtue Rewarded ("פמלה, או הצניעות ושכרה"; 1740)‏, Clarissa: Or the History of a Young Lady ("קלריסה, או סיפורה של עלמה צעירה"; 1748) ו-The History of Sir Charles Grandison ("סיפורו של סר צ'ארלס גרנדיסון", 1753). הוא הוציא לאור כמעט 500 יצירות, כולל כתבי עת ומגזינים, ועבד מעת לעת עם מוכר הספרים הלונדוני אנדרו מילאר (אנ').[1] ריצ'רדסון למד אצל מדפיס, שעם בתו הוא התחתן בסופו של דבר. הוא איבד אותה יחד עם ששת ילדיהם, אך נישא בשנית ונולדו לו שישה ילדים נוספים, מתוכם ארבע בנות הגיעו לבגרות, ולא הותירו יורשים גברים שימשיכו את הפעלת בית הדפוס. כשבית הדפוס פסק לעבוד, הוא כתב את הרומן הראשון שלו בגיל 51 והצטרף לסופרים הנערצים של ימיו. בין המכרים המובילים היו סמואל ג'ונסון ושרה פילדינג (אנ'), הרופא ג'ורג' צ'יין (אנ'), והתאולוג והסופר ויליאם לאו (אנ'), שאת ספריהם הדפיס. לבקשתו של לאו, ריצ'רדסון הדפיס כמה שירים של ג'ון ביירום (אנ'). בספרות הוא התחרה בהנרי פילדינג; השניים הגיבו כל אחד לסגנונות הספרותיים של השני.

קורות חייו ויצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רדסון נולד כבנו של נגר ולמד בתחילה את מקצוע המדפיס. הוא כבר זכה להצלחה רבה כמדפיס וכמוציא לאור והפך לבעלים של בית דפוס בלונדון, כאשר בשנת 1740, בגיל 50, הוזמן לכתוב אוסף של מכתבים לדוגמה לגברות צעירות. העבודה על רומן המכתבים הזה, שפורסם לבסוף ב-1741 תחת הכותרת Familiar Letters ("מכתבים מוכרים"), העניק השראה לריצ'רדסון לכתוב רומן מכתבים.

העבודה שכותרתה Pamela; or, Virtue Rewarded ("פמלה, או הצניעות ושכרה"), משנת 1740, שבה משרתת חסודה צריכה להתגונן מפני ההטרדות הגסות והאכזריות של אדונה, ממירה לבסוף את אדונה המושחת מבחינה מוסרית ואז מניחה לו להינשא לה, זכתה להצלחה מיידית. הרומן לא רק ייסד את הז'אנר של הרומן הסנטימנטלי, שאחת הדוגמאות הגרמניות הידועות ביותר שלו היא ייסורי ורתר הצעיר של גתה, אלא היה גם אחת היצירות פורצות הדרך בתולדות הרומן, שכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה הקול האישי החליף את המספר יודע כל.

העבודה גם ייסדה את האסכולה של ספרות סנטימנטלית. עד מהרה התפתחה התנגדות לסוג זה של רגשנות, כפי שבאה לידי ביטוי, למשל, בפארודיה של הנרי פילדינג Shamela ("שמלה", 1741), אשר גינתה את הצביעות המוסרית של הספר והדחיקה את העמימות. עם זאת, זה לא השפיע על הצלחת הרומן של ריצ'רדסון. ריצ'רדסון השקיע בסך הכל 22 שנים (1739–1761) בתיקון של פמלה (1739–1740), תוך שהוא תמיד שם עין על הטון והאסתטיקה של התקדמות העידן. לכן הוא לא רק סימן את תחילתו, אלא גם סייע בכתיבת התפתחותו בהיסטוריה הספרותית.

סמיואל ריצ'רדסון מקריא בקול את כתב היד של סר צ'ארלס גרנדיסון בפני קבוצת חברים בשנת 1751. תחריט צבעוני מאת מיס היימור. גלריית הדיוקנאות הלאומית (לונדון).

ספרו הבא, Clarissa: Or the History of a Young Lady ("קלריסה, או סיפורה של עלמה צעירה"; 1748), נמכר אפילו טוב יותר מפמלה, אף על פי שהוא כלל 547 מכתבים ואורכו יותר ממיליון מילים, מה שהפך אותו לרומן הארוך ביותר בתקופתו. כתוצאה מכך, הוא עורר ביקורות נרחבות של סופרים בני זמנו, כמו אחותו של הנרי פילדינג שרה פילדינג (אנ') (הערות על קלריסה, 1749),[2] שנשארה ידידותית כלפי ריצ'רדסון למרות הביקורת הסאטירית של אחיה. הרומן השלישי של ריצ'רדסון, The History of Sir Charles Grandison ("סיפורו של סר צ'ארלס גרנדיסון", 1753), בניגוד לשני קודמיו, הציב גבר במרכז העלילה, ואדם טוב לב. בעוד שפמלה וקלריסה היו באופן עקבי קורבנות של גברים מרושעים וחולניים, ברומן האחרון שלו ריצ'רדסון מצייר את תמונתו של הג'נטלמן הנוצרי האידיאלי בסר צ'ארלס גרנדיסון. גם הרומן הזה זכה להצלחה רבה, אף על פי שהיה מעט ארוך יותר מקלריסה. ז'אן-ז'אק רוסו המשיך את הצלחתו של ריצ'רדסון עם Julie ou la Nouvelle Héloïse ("ז'ולי, או האלואיז החדשה") מ-1761.

הרומנים של המכתבים של ריצ'רדסון נקראו רבות והשפיעו בגרמניה. סר צ'ארלס גרנדיסון היה הספר האהוב על קורנליה גתה (אחותו של גתה) מכיוון שהיא הזדהתה עם דמותה של הארייט ביירון. כריסטיאן פירכטגוט גלרט (אנ') עשה את הניסיון הראשון לרומן מכתבים גרמני עם הרומן "חיים של הרוזנת השוודית פון ג***" (1746). Geschichte des Fräuleins von Sternheim ("סיפורה של פרוליין פון שטרנהיים; 1771) מאת סופי פון לה רוש זכה להצלחה עצומה. סיפור זה של נערה או גברת צעירה שהידרדרה, המבוסס על ריצ'רדסון, היה חשוב כמודל ל"ייסורי ורתר הצעיר" של גתה (1774). הפקת רומנים של מכתבים גרמניים לא נעצרה בתקופת הספרות הסנטימנטלית, אלא נמשכה לתקופת הקלאסיציזם של ויימאר: גיסתו של פרידריך שילר, קרוליין פון וולצוגן, פרסמה את הרומן שלה "אגנס פון ליליאן" בשנת 1797 (בתחילה בעילום שם), אשר שילב אלמנטים רבים מהרומנים של ריצ'רדסון ולעיתים יוחסו לשילר וגתה. לרומנים של ריצ'רדסון, פמלה וקלריסה, הייתה השפעה רבה גם על הטרגדיה הבורגנית הגרמנית, למשל ב"מיס שרה סמפסון" של גוטהולד אפרים לסינג (1755).

אף על פי שהרומנים של ריצ'רדסון פונים רק לקוראים מעטים כיום, חשיבותו בהיסטוריה הספרותית הייתה עצומה. גם הפילוסוף והסופר הצרפתי דני דידרו היה מעריץ של יצירותיו, כמו הרומנים פמלה (1740) וקלריסה (1748). בספרו של דידרו Éloge de Richardson ("שבחו של ריצ'רדסון"; 1760), הוא שיבח את תשומת הלב של ריצ'רדסון לפרטים בנוגע לדברים היומיומיים ואת יכולתו להציג נושאים מוסריים בצורה חיה ומרגשת תוך שימוש באירועי היומיום של חבריו. הרומנים שלו גם גרמו לקורא לשכוח שהם בדיוניים.

הוא היה הסופר הראשון שהתמקד כולו בדרמה הפנימית של הדמויות ולא בפעולה החיצונית, והוא היה הראשון שיצר פרופיל פסיכולוגי מפורט של גיבורה נשית. ריצ'רדסון קבע אפוא את הטון לסופרים מאוחרים יותר כמו ג'יין אוסטן, הנרי ג'יימס, האחיות ברונטה, תומאס הארדי ואפילו ג'ון קללנד (אנ') ודייוויד הרברט לורנס.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pamela; or, Virtue Rewarded (1740–1761) – revised through 14 editions
  • Pamela in her Exalted Condition (1741–1761) – the sequel to Pamela, usually published together in 4 Volumes – revised through 12 editions
  • Clarissa, or, the History of a Young Lady (1747–61) – revised through 4 editions
    • Letters and Passages Restored to Clarissa (1751)
  • The History of Sir Charles Grandison (1753–1761) – restored and corrected through 4 editions
  • The History of Mrs. Beaumont – A Fragment – unfinished

נספחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Reply to the Criticism of Clarissa (1749)
  • Meditations on Clarissa (1751)
  • The Case of Samuel Richardson (1753)
  • An Address to the Public (1754)
  • 2 Letters Concerning Sir Charles Grandison (1754)
  • A Collection of Moral Sentiments (1755)
  • Conjectures on Original Composition in a Letter to the Author 1st and 2nd editions (1759) (with Edward Young)

כעורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Aesop's Fables – 1st, 2nd, and 3rd editions (1739–1753)
  • The Negotiations of Thomas Roe (1740)
  • A Tour through Great Britain (4 Volumes) by Daniel Defoe – 3rd, 4th, 5th, and 6th editions (1742–1761)
  • The Life of Sir William Harrington (knight) by Anna Meades – revised and corrected

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Apprentice's Vade Mecum (1734)
  • A Seasonable Examination of the Pleas and Pretensions Of the Proprietors of, and Subscribers to, Play-Houses, Erected in Defiance of the Royal License. With Observations on the Printed Case of the Players belonging to Drury-Lane and Covent-Garden Theatres (1735)
  • Verses Addressed to Edward Cave and William Bowyer (printer)|William Bowyer (1736)
  • A compilation of letters published as a manual, with directions on How to think and act justly and prudently in the Common Concerns of Human Life (1741)
  • The Familiar Letters 6 Editions (1741–1755)
  • The Life and heroic Actions of Balbe Berton, Chevalier de Grillon (2 volumes) 1st and 2nd Editions by Lady Marguerite de Lussan (as assistant translator of an anonymous female translator)
  • No. 97, The Rambler (1751)

הודפסו אחרי מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 6 Letters upon Duelling (1765)
  • Letter from an Uncle to his Nephew (1804)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Braudy, Leo. "Penetration and Impenetrability in Clarissa," New Approaches to Eighteenth-Century Literature: Selected Papers from the English Institute edited by Philip Harth. New York: Columbia University Press, 1974
  • Dobson, Austin (2003). Samuel Richardson. Honolulu: University Press of the Pacific.
  • Flynn, Carol, Samuel Richardson: A Man of Letters. Princeton: Princeton University Press, 1982
  • Greene, Mildred Sarah (1992). "The French Clarissa". In Fell, Christa; Leith, James (eds.). Man and Nature: Proceedings of the Canadian Society for Eighteenth-Century Studies. Edmonton: Academic Printing & Publishing. pp. 89–98.
  • Harris, Jocelyn (1987). Samuel Richardson. Cambridge University Press. ISBN 9780521315425.
  • Krake, Astrid (2006). "He could go no farther: The Rape of Clarissa in 18th–Century Translations". In Cointre, Annie; Lautel–Ribstein, Florence; Rivara, Annie (eds.). La traduction du discours amoureux (1660–1830). Metz: CETT.
  • Krake, Astrid (2000). How art produces art: Samuel Richardsons Clarissa im Spiegel ihrer deutschen Übersetzungen. Frankfurt: Peter Lang.
  • Rizzo, Betty. Companions Without Vows: Relationships Among Eighteenth–Century British Women. Athens, Georgia: University of Georgia Press, 1994. 439 pp.
  • Sabor, Peter (2004). "Richardson, Henry Fielding, and Sarah Fielding". In Keymer, Thomas; Mee, Jon (eds.). The Cambridge companion to English literature from 1740 to 1830. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 139–156.
  • Sale, William M. (1950). Samuel Richardson: Master Printer. Ithaca, NY: Cornell University Press.
  • Scheuer, J. L. & Bowman, J. E. (ביוני 1994). "The health of the novelist and printer Samuel Richardson (1689–1761): a correlation of documentary and skeletal evidence". Journal of the Royal Society of Medicine. 87 (6): 352–5. doi:10.1177/014107689408700616. PMC 1294567. PMID 8046708. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Townsend, Alex, Autonomous Voices: An Exploration of Polyphony in the Novels of Samuel Richardson, 2003, Oxford, Bern, Berlin, Bruxelles, Frankfurt/M., New York, Wien, 2003, ISBN 978-3-906769-80-6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמיואל ריצ'רדסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל