סהרימניר
במיתולוגיה הנורדית, סהרימניר (נורדית עתיקה: Sæhrímnir), הוא חזיר שבשרו מבושל על ידי אנדהרימניר בסיר בשם אלדהרימניר. סהרימניר מוזכר בקצרה בבית יחיד בשיר "הבלדה של גרימניר" (Grímnismál) מהאדה הפואטית, ובנוסף גם בשני מקומות באדה הפרוזאית. מבין האזכורים באדה הפרוזאית, בולט האזכור המעמיק ביותר של סהרימניר במקורות הנורדיים, שנמצא בפרק ה-38 של "ההטעיה של גילבי". בפרק זה מתואר שאנשי ולהאלה כולם ניזונים כל יום מבשרו של החזיר סהרימניר ובכל ערב הוא מוחיה מחדש, ושהוא תמיד יוכל לספק את ביקושם של השוכנים בוולהאלה.
אזכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדה פואטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האדה הפואטית היא אוסף שירים מוקדמים יחסית מהמיתולוגיה הנורדית. סהרימניר מוזכר בבית ה-18 של השיר "הבלדה של גרימניר" (Grímnismál), אחד משירי האדה הפואטית.[1] החלק הפואטי בשיר זה ממוסגר בתוך עלילה המתוארת בקטע פרוזאי מקדים. האלים הנשואים אודין ופריג אינם מסכימים לגבי התנהגות בנו המאומץ של אודין, גיירוד, בממלכה אשר הוא שולט עליה. פריג טוענת שגיירוד מענה את מבקריו, ומזהירה את גיירוד מפני מכשף. גיירוד לוכד ומענה מכשף בשם "גרימניר", שהוא בעצם אודין אביו, אך הוא אינו מודע לכך. אגננאר, בנו של גיירוד, מסייע לגרימניר, ודבריו של גרימניר מצוטטים בבתי השיר. לאחר ש"גרימניר" מעניק לאגנאר את ההזכות לשלוט בממלכה, הוא מונה 12 מקומות מיתולוגיים ואלים הקשורים למקומות הללו.[2]
בבית שמגיע אחרי רשימת המקומות המיתולוגיים, גרימניר מזכיר את סהרימניר:
אדה פרוזאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באדה הפרזואית, ספר שנכתב במאה ה-13 על ידי המשורר, הסופר והמדינאי האיסלנדי הנוצרי סנורי סטורלוסון, סהרימניר ותפקידו מתוארים באריכות בפרק 38 של הספר "ההטעיה של גילבי", והוא מוזכר גם במקום אחר באדה, ב"שפת השירה".[5]
ב"הטעיה של גילבי", גילבי, מלך שוודיה מיתי שמתחזה לאדם בשם גנגלרי, שואל שלוש דמויות, ששמם "הנעלה", "הפחות קמעא במעלתו", ו"השלישי" שאלות אודות היקום המיתולוגי הנורדי. בדרך זו מציג הספר פרטים רבים אודות המיתולוגיה הנורדית.[6] במהלך שיחתם, גנגלרי תוהה במה אודין מאכיל את אלו שנפלו בקרב מראשית העולם, שעל פי דברי השלושה, מגיעים אליו לוולהאלה, ומניינם כנראה גדול. בתשובתו ה"נעלה" משיב שאכן מניין הנופלים שהגיעו לוולהאלה גדול, ואחרים עוד יגיעו, אבל הם ידמו כמעט כש"הזאב" (פנריר) יגיע. הוא מוסיף שלמרות זאת, אף פעם לא יהיו מספיק אנשים בוולהאלה כדי שבשרו של "החזיר סהרימניר" לא יספיק להם. הוא מוסיף שבשרו של סהרימניר מבושל כל יום ושהוא חוזר לשלמותו בערב. לאחר שהנעלה נותן תשובה זו, הוא מעיר שמעטים "יהיו מספיק חכמים" כדי שיוכלו לענות על שאלתו של גנגלרי. לאחר מכין הוא מוסיף עוד פרטים, שלטבח קוראים אנדהרימניר ולסיר אלדהרימניר, ומצטט את הבית שבו מוזכר סהרימניר ב"בלדה של גרימניר" מהאדה הפואטית.[7] לאחר מכן, גנגלרי שואל אם אודין גם ניזון באותה צורה, והנעלה משיב לו שאת האוכל שלו הוא נותן לשני זאבים בשם גרי ופרקי, ושהוא עצמו אינו זקוק לאוכל מפני שיין עבורו משמש גם כמשקה וגם כבשר.[8]
ב"שפת השירה", השם סהרימניר מופיע לקראת סוף הספר, ברשימה של מילים פואטיות שיכולות לשמש כתחליף למילה "חזיר".[9]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדווארד פטיט, The Poetic Edda, A Dual-Language Edition, קיימברידג': אופן בוק, 2023
- אנדי אורצ'רד, Dictionary of Norse Myth and Legend, לונדון: קאסל, 1997
- קרולינה לרינגטון, The Poetic Edda, אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2014
- אנתוני פולקס, Edda, לונדון: אוורימאן, 1995
