יוסי עיני
 | |
| יוסי עיני | |
| לידה |
25 ביולי 1970 (בן 53) יקנעם, ישראל   |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| בן או בת זוג |
עירית פשטן |
| מספר צאצאים | 3 |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יוסי עיני (נולד ב-25 ביולי 1970) הוא שחקן ישראלי, זוכה פרס התיאטרון הישראלי לשחקן בתפקיד משנה של יאגו בהצגה "אותלו", בתיאטרון החאן, בשנת 2007[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסי עיני נולד ביקנעם, ב-1973 הוריו עברו להתגורר בקריית מוצקין, שם גדל רוב ילדותו. הוא שיחק בקבוצת הכדוריד של מכבי קריית מוצקין. בתיכון היה פעיל בקבוצת דרמה ובנוער העובד והלומד. בצבא הצטרף לגרעין נח"ל (גרעין "נוצר" מחזור צ'א) במסגרת השירות תרם להקמת ההיאחזות "מול נבו" שירת בלבנון בגדוד 932 ועשה של"ת (שירות ללא תשלום) בקיבוצים - דגניה א', מיצר ומפלסים.
הוא בוגר בית הספר למשחק בית צבי (1992- 1995). זכה במלגות ע"ש ירון ירושלמי, עדה בן-נחום, קרן אמריקה ישראל. בלימודי המשחק בבית צבי שיחק בהפקות: "המחרשה והכוכבים", "דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו", "אויבים", "דני והים הכחול", "אדם הוא אדם", "כרגע לא פנוי", "איפיגניה", "גן ריקי", "מסיבת יום הולדת", "הפכפכות האהבה", "המבחן" ועוד.
עיני עבר סדנאות בהדרכתם של ברוס מיירס, מייקל אלפרדס, קלייב מנדוס מהקוסמופוליסיטה-לונדון ועבר סדנת קומדיה דל ארטה בהדרכת אדריאנו יוריסביץ' מאיטליה.
ההצגה הראשונה בה עיני שיחק בתיאטרון הרפרטוארי הייתה "מריוס" מאת מרסל פניול, בבימויו של מיקי גורביץ', בתיאטרון הבימה. כשנה לאחר סיום לימודיו היה התקבל לקבוצת צעירי הבימה בראשותו של אילן רונן, בה שיחק בשנים 2001-1996. ההצגה הראשונה בה שיחק במסגרת הקבוצה הייתה "לה מנדראגולה", עיבוד של יעקב שבתאי למקיאוולי, בבימויו של אילן רונן. ההצגה הייתה מסוגננת מאוד, נעשה בה שימוש במסיכות והיא נחלה הצלחה רבה. ב"מלכוד 22" שיחק את מייג'ור-מייג'ור דנבאר, מפקד הטייסת. הוא שיחק בתפקיד השופט אצדק ב"מעגל הגיר הקווקזי" והוזמן להופיע עם הצגה זו בפסטיבל למחזאות גרמנית בפראג, שם זכתה ההצגה לביקורות נלהבות וב"הברווזון", מחזמר עם רמה מסינגר ואמיר פיי גוטמן. עיני שיחק בהצגת הילדים "רימון בין הלבבות" מאת נילי דותן ע"פ משה עמיאל, בבימוי דור פלס ולמולו אורן שבו, שגוללה את עלילותיהם של לוחמי המחתרות עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.
עיני שיחק ביחד עם מוטי כץ בדרמת הטלוויזיה "גנרל שוורצפוט צד נמרים ורודים במדבר סהרה", בבימויו של סלבה צ'פלין. זהו סיפורם של חייל אמריקאי וחייל עיראקי שנפגשים במדבר בתקופת מלחמת המפרץ ומערכת היחסים שמתפתחת ביניהם. עיני שיחק בתפקידים שונים בתוכניות וסדרות הטלוויזיה "ספי", "הדיפלומטים", "עשרים פלוס", "אנחנו לא כאלו", "נוימן", "זה ייגמר בבכי" וסדרת המשטרה "המיוחדת"[2]. בנוסף שיחק בפרסומות טלוויזיה וב-2012 שיחק בסרט הקולנוע – "בית לחם"[3].
בשנת 2001 מיקי גורביץ' קיבל לידיו את הניהול האמנותי של תיאטרון החאן והזמין את עיני להצטרף לתיאטרון. ב"מילה של אהבה", מאת ובבימויו של מיקי גורביץ', שיחק בתפקיד החייל הנמוך. יוסי עיני שיחק בקומדיה הסאטירית "מלחמה על הבית", שכתב אילן חצור, בהתבסס על אריסטופאנס וביים מיקי גורביץ'. בהצגה "הקמצן" של מולייר בבימויו של מיקי גורביץ' גילם את דמותו של לה-פלש, משרתו האישי של קליאנט (יואב היימן). הוא שיחק בהצגה "חטא", עיבוד ישראלי של בן לוין שגם ביים לספר "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי. עיני גילם את דמותו של צדוק אלפסי (רסקולניקוב אצל דוסטויבסקי). בהצגה "אושר" פרי עטו ובבימויו של מיקי גורביץ', גילם את דמותו של גבר שלוש. גבר שלוש איבד את זכרונו במלחמה וביחד עם פלוטניק (יואב היימן), המפקד (אריה צ'רנר) ושמואל (יהויכין פרידלנדר) עסוק בהימורי קלפים. ב"אושר" גם שיחק בתפקיד ד"ר עיני, שביחד עם ד"ר דלתותקין (יואב היימן) מפרש את ההצגה שמוצגת לקהל לבקשת המנחה (ניר רון). בהצגה "החיים הם חלום" גילם את דמותו של זיגיזמונד, יורש העצר של בזיל, מלך פולין. אמו של זיגיזמונד חלמה שבנה יהיה מפלצת, ביום היוולדו היא מתה והשמיים קודרים, אביו המלך (ניר רון) רואה זאת כנבואה לכך שיהיה שליט אכזר וכולא את בנו לשארית ימיו במגדל מבודד, בלי שאיש רואה אותו.
בשנת 2007, שיחק בהצגה "אותלו" בתיאטרון החאן, בה גילם את דמותו של יאגו[4]. על תפקידו בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה לשנת 2007. אריאל הירשפלד כתב בעיתון הארץ על משחקו של עיני:
יאגו (יוסי עיני) קיבל צורה מוחשית חיה ורוחשת, מקומית באמת. העברית שבפיו הייתה דיבור חי עד קצה הקיום האנושי, ומשום כך קמה הדמות והחלה לצבור כוח שהוא לא פחות מאימתני... יוסי עיני לבש את יאגו עד שהיה יאגו. ומשום כך יאגו הזה היה חד-פעמי ונשם את המקום הישראלי שבו הוא מתגלם בצורה שהאירה את שניהם – את המקום ואת התפקיד – באור חדש ומרתק... ישראליותו הגמורה של יאגו-עיני, העברית החיה כל כך שבפיו, מבט עיניו החצוף עד אין שיעור, עמידתו המתריסה וחיוניותו הפורצת – מקנים לו נוכחות כה נוראה ונאלחת עד שהיא לא יורדת ממך ואין דרך להימלט ממנה... הטרגדיה השייקספירית שהגיעה בביצוע הזה למדרגה של יצירת מופת בפני עצמה, המאירה גם היא את המחזה מחדש." [5]
עיני שיחק בקומדיה "בעלי המתוק ואשתי היקרה" מאת ז'ורז' פדו, בבימויו של אודי בן-משה. הוא גילם את דמותו של ז'וליאן, פוליטיקאי שרוצה לפלס את דרכו לצמרת ואשתו (נילי רוגל) שמסתובבת בבית חצי ערומה כל אימת שמגיעים אליו אורחים, מביישת אותו ומשבשת את תוכניותיו[6]. עיני שיחק את דמותו של ירמוליי אלכסייץ' לופכין בהצגה "גן הדובדבנים" פרי עטו של צ'כוב בבימויו של מיקי גורביץ'. לופכין הוא איכר שהתעשר מסחר קרקעות. בגלל אהבתו לרנייבסקייה, בעלת האחוזה השקועה בחובות (לאורה ריבלין), הוא מציע לסייע לה כספית אם תהפוך את האחוזה לאתר נופש. רנייבסקייה ומשפחתה ממאנים לשמוע על כך, עד שהאחוזה נקלעת לפשיטת רגל ובמכירה הפומבית לופכין רוכש אותה לעצמו[7]}.
ב-2011 שיחק בהצגה "אוכלים", פרי עטו של יעקב שבתאי, בבימויו של מיקי גורביץ'. הוא מגלם את דמות של נבות היזרעאלי, שהמלך אחאב (יהויכין פרידלנדר) חומד את כרמו[8]. באותה שנה שיחק גם בהצגה "הנון של ראש העיר ירושלים", פרי עטו של יוסף בר-יוסף בבימויו של רוני ניניו. הוא מגלם את דמותו של אליעזר דוד ירדן, אדם דתי ששכל את בנו במלחמה על ירושלים. ירדן מתגנב בחשאי ללשכתו של ראש עיריית ירושלים (אריה צ'רנר) ומביע את זעמו על כך שבמצבה לזכר הנופלים שתוצב בכיכר העיר יהיה כתוב "נזכור" במקום "יזכור". ב"נזכור" הכוונה לתושבי ירושלים, וב"יזכור" הכוונה לאלוהים שיזכור. ההצגה מגוללת את הוויכוח העז המתחולל בין ראש העיר, נציג המחנה החילוני, לבין ירדן, נציג המחנה הדתי[9].
ב-2012 שיחק עיני בהצגה "ירושלים החדשה", מאת דייוויד אייבס, בבימויו של סיני פתר, בתפקיד אברהם ואן פלקנבורג, חבר בכיר במועצת העיר אמסטרדם. פלקנבורג מופיע בתחילת ההצגה ומספר לרב הראשי של אמסטרדם (אריה צ'רנר) ולפרנס הקהילה היהודית (אבי פניני) על חשדות הכפירה של ברוך שפינוזה (ויטלי פרידלנד) ודורש מהם לערוך נגדו חקירה. פלקנבורג נוכח במהלך החקירה של שפינוזה בבית הכנסת "תלמוד תורה"[10].
ב-2014 משחק עיני בהצגה "הצוענים של יפו", מאת נסים אלוני, בבימויו של יוסי פולק, בתפקיד הצועני בוגו[11].
בשנים 2017-2019 שיחק בסדרת הדרמה "כבודו"[12]. ב-2017 שיחק בסירטו של צחי גראד, "הבן-דוד".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסי עיני נשוי לעירית פשטן, שחקנית להקת החאן ולהם שלושה ילדים.
תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאטרון החאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הצגת בכורה | הצגה | תפקיד | מחזאי | במאי |
|---|---|---|---|---|
| 9 באוקטובר 2021 | הסבתות | סבתא עזיזה | שירילי דשא והשחקנים | שירילי דשא |
| 10 במאי 2014 | המקצוען | משוגע אחד, שפוי לגמרי | דושאן קובצ'ביץ' | מור פרנק |
| 4 בינואר 2014 | הצוענים של יפו | הצועני בוגו | נסים אלוני | יוסי פולק |
| 21 בספטמבר 2013 | הקומדיה של קאלאנדרו | רופו (בעל אוב) | בּרנארדוֹ דוֹביצי דה בּיבּיינה | מיכאל גורביץ' |
| 15 במרץ 2013 | דוחקי הקץ | הרב הלל עמיאל | מוטי לרנר | רוני ניניו |
| 12 במאי 2012 | ירושלים החדשה | אברהם ואן פלקנבורג, חבר בכיר במועצת העיר אמסטרדם | דייוויד אייבס | סיני פתר |
| 24 בספטמבר 2011 | הנון של ראש העיר | אליעזר דוד ירדן | יוסף בר-יוסף | רוני ניניו |
| 26 במרץ 2011 | אוכלים | נבות היזרעאלי | יעקב שבתאי | מיקי גורביץ' |
| 30 במרץ 2010 | גן הדובדבנים | לופכין, ירמוליי אלכסייץ' – אכר שהתעשר | אנטון צ'כוב | |
| 20 במרץ 2010 | סדר עולמי חדש | טרי, לוביסט המועדון | עיבוד של ג'יטה מונטה להרולד פינטר | ג'יטה מונטה |
| 1 באוגוסט 2009. | הקסם הגדול | ג'רבאזיו פנה, רוברטו מאלייאנו, אורסטה אינטרולי | אדוארדו דה פיליפו | אודי בן-משה |
| 13 בנובמבר 2008 | בעלי המתוק ואשתי היקרה | הפוליטיקאי | ז'ורז' פדו | |
| 3 בנובמבר 2007. | אותלו | יאגו – שליש לאותלו ובראבאנציו – סנטור ונציאני | ויליאם שייקספיר | מיקי גורביץ' |
| 8 באפריל 2006 | מאכינל | סופי טרדוול | סיני פתר | |
| 17 בספטמבר 2005 | החיים הם חלום | זיגיזמונד | פדרו קלדרון דה לה ברקה | מיקי גורביץ' |
| 30 בדצמבר 2004 | אושר | ד"ר עיני וגבר 3 | מיקי גורביץ' | |
| 2004 | חטא | צדוק אלפסי | עיבוד של בן לוין לרומן "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי | בן לוין |
| 27 בדצמבר 2003 | הקמצן | לה-פלש | מולייר | מיקי גורביץ' |
| 2003 | האשליה | קליסטו, קלינדור, תאוגנס | פייר קורניי | יוסי יזרעאלי |
| 11 בספטמבר 2002 | מלחמה על הבית | זאהי, אישה מפגינה, חייל זר תאילנדי (צ'י) ומוכר דגים | אילן חצור, פזמונים עלי מוהר | מיקי גורביץ' |
| 26 בינואר 2002 | מילה של אהבה | החייל הנמוך | מיקי גורביץ' |
תיאטרון הבימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הצגת בכורה | הצגה | תפקיד | מחזאי | במאי |
|---|---|---|---|---|
| 12 בינואר 2001 | הברווזון (מחזמר) | החתול | עיבוד לסיפור "הברווזון המכוער", מחזה ופזמונים אנתוני דרו | סטיבן דקסטר |
| 4 במאי 1999 | מעגל הגיר הקווקזי | מנהיג עובדי האדמה, מספר, נער האורווה, חייל, קוקה-האיכר, אורח בחתונה, אצדק | ברטולט ברכט | אילן רונן |
| 11 באפריל 1998 | מלחמת אחים | נביא משוגע, פנחס בן אליעזר, הרב ישראל אריאל | אילן רונן | |
| 24 במאי 1997 | מלכוד 22 | מייג'ור מייג'ור דנבאר מפקד הטייסת | ג'וזף הלר | |
| 21 בינואר 1997 | ערב אימפרוביזציה – משחקי תיאטרון | אילן רונן | ||
| 14 בדצמבר 1996 | מנדראגולה | סירו | עיבוד של יעקב שבתאי למקיאוולי | |
| 8 ביולי 1996 | מריוס | נער מסיק | מרסל פניול | מיקי גורביץ' |
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | תוכנית/סדרה | ערוץ | במאי |
|---|---|---|---|
| זה ייגמר בבכי (נוימן) | דויד תור | ||
| 2017 | כבודו | Yes הטלוויזיה בלוויין | רוני ניניו |
| 2012 | המיוחדת | ערוץ 2 | עודד רסקין |
| 2004 | הדיפלומטים | אייל דורון | |
| 1999 | ספי | שירילי דשא | |
| עשרים פלוס | הטלוויזיה החינוכית הישראלית | יעל גרף ושירלי שטרן | |
| גנרל שוורצפוט במדבר סהרה | סרט טלוויזיה של ערוץ 2 | סלבה צ'פלין | |
| 1997 | אנחנו לא כאלו | סרט טלוויזיה של HOT3 | שי כנות |
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סרט | תפקיד | במאי | מפיקים |
|---|---|---|---|---|
| 2013 | בית לחם | לוי, קצין שב"כ | יובל אדלר | טליה קלינהנדלר (פאי סרטים) |
| 2014 | מפריח היונים | סאלים | נסים דיין | דוד מנדיל, משה אדרי, לאון אדרי |
| 2017 | הבן דוד | עמרם | צחי גראד | צחי גראד, אלי מנשה, ברק קסלר |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסי עיני, באתר "הבמה"
- יוסי עיני, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יוסי עיני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יוסי עיני, בארכיון הבימה
- יוסי עיני, באתר פרס התיאטרון הישראלי
- יוסי עיני, באתר תיאטרון החאן
- יוסי עיני, באתר תיאטרון הבימה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זוכי פרס התיאטרון הישראלי, באתר הארץ, 10 באפריל 2008
- ^ קרן בר לב, עכבר העיר, "המיוחדת": יחידת המשטרה לענייני דרמה מצויינת, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
- ^
אורי קליין, הסרט "בית לחם" עשוי היטב, לטוב ולרע, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2013
אורון שמיר, עכבר העיר, "בית לחם": בנאלי, מרשים ומרגיז גם יחד, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2013 - ^ ציפי שוחט, לראות מישהו מאושר זו קטסטרופה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2007
יוסי רן, אותלו – החאן הירושלמי, 19 בפברואר 2008
צבי גורן, "אותלו" - האיש שאהב יותר מדי, באתר הבמה, 27 בדצמבר 2007 - ^ אריאל הירשפלד, אדם הורג את מה שהוא אוהב: הביצוע של "אותלו" בחאן הירושלמי הוא יצירת מופת בפני עצמה, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2007
- ^ מיכאל הנדלזלץ, בעלי המתוק ואשתי היקרה: כמו עקיצה בישבן, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2008
- ^ טל לוין, עכבר העיר, גן הדובדבנים: הצגה רלוונטית אבל לא מרגשת, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2010
אריאל הירשפלד, "גן הדובדבנים" של צ'כוב - המחזה הטוב מכולם, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2010 - ^ סיון שדמון, עכבר העיר, "אוכלים": ההצגה יוקרתית, הפוליטיקה בשקל, באתר הארץ, 1 ביולי 2011
אייל מלובן, עכבר העיר, "אוכלים" של יעקב שבתאי מ־79' עולה כעת בתיאטרון החאן בבימוי מיקי גורביץ', באתר הארץ, 4 ביולי 2011 - ^ סיון שדמון, עכבר העיר, הנ' של ראש העיר: חילונים, דתיים והסאטירה שביניהם, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2011
נרי ליבנה, מחזה אבסורד, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2011 - ^ יאשה קריגר, עכבר העיר, ירושלים החדשה: אומץ ותעוזה בתיאטרון החאן, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
מיכאל הנדלזלץ, "ירושלים החדשה": הוא עוד עובד על זה, באתר הארץ, 18 ביולי 2012 - ^ מיכאל הנדלזלץ, מלאכת הקודש של "הצוענים של יפו", באתר הארץ, 24 בפברואר 2014
טל לוין, עכבר העיר, הצוענים של יפו: היכונו לרעוד, באתר הארץ, 10 בפברואר 2014 - ^ דניאל שירין, עכבר העיר, "כבודו": סדרה שלא בונה על סוף טוב, באתר הארץ, 1 באפריל 2017
