ארנון מוזס

ארנון מוזס
	ארנון מוזס, 1991
לידה	1 באפריל 1953 (בן 71); רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל

ארנון (נוני) מוֹזֶס (נולד ב-1 באפריל 1953) הוא בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון בקבוצת "ידיעות אחרונות" המוציאה לאור עיתון יומי בעל אותו שם והמפעילה של אתר החדשות המקוונות "ynet". בנוסף לכך, מוזס משמש גם כעורך האחראי של העיתון.

משנת 2020 מתנהל נגדו משפט פלילי, במסגרת "תיק 2000", באישום של ניסיון למתן שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזס נולד ברמת גן כבנם השני מתוך ארבעה של נח מוזס ושל פולה, הבעלים והעורך של "ידיעות אחרונות". למד ברמת גן בבית הספר היסודי "ניצנים" ובתיכון "אהל שם". בהיותו כבן חמש נדרס אחיו הבכור בידי אוטובוס ונפצע קשה^[1]. מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו ולאחר כחודש הוא נפטר^[2]^[3].

ב-25 בספטמבר 1967, בגיל 14, נהג במכוניתו של אביו בשכונת מגוריו ברמת גן, בנוכחות אביו, איבד שליטה על הרכב ודרס למוות את רחל שבי בת ה-10 שצעדה על המדרכה^[4]^[5]. אביו נידון לשנת מאסר, ושוחרר כעבור חמישה חודשים, לאחר שהנשיא זלמן שזר קצב את עונשו^[6].

שירת בצה"ל כמדריך נוער. לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ולמד שנה אחת לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת בוסטון אך לא השלים את התואר. באותן שנים שיחק כדורסל ארבע עונות בקבוצת הבוגרים של מכבי רמת גן ולאחר מכן עונה אחת בהפועל רמת גן, שתי קבוצות מצמרת הליגה הלאומית, הליגה הראשונה דאז.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים שלו החל מוזס להיות מעורב במערכת "ידיעות אחרונות" ושימש בה ככתב ספורט. מוזס נלקח תחת חסותו של אביו, והחל להיות מעורב בעריכת ובהפקת העיתון בצמוד אליו. בתחילה היה מוזס כתב ספורט ועורך העיתון בפועל, והיה מעורב רבות בתכנים מערכתיים. הוא לא מינה מנכ"ל ל"ידיעות אחרונות", אלא פיזר את סמכויות הניהול בין מספר סמנכ"לים.

בשנת 1985 נדרס אביו למוות. במלחמת הירושה שהתפתחה בעיתון הוא חבר לאחותו ג'ודי ניר מוזס ודחק את רגליהם של בני דודו, אחותו תמי מוזס-בורוביץ' ודב יודקובסקי, ששימש העורך בפועל עד 1989.^[7] מרגע שנכנס לנעלי אביו, נוני מוזס הסתכסך עם שותפו דב יודקובסקי. סכסוך זה נמשך מספר עשורים, ולאחר שיודקובסקי נפטר, הסכסוך התמשך עם יורשיו. בשנת 1992 יזם משה ורדי, בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", האזנות סתר לדב יודקובסקי. ורדי ביקש לאתר מקור הדלפות של מידע מהעיתון^[8]. בשנת 1996 פיטר מוזס את ורדי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בפרשת האזנות הסתר, ומינה במקומו את אילון שליו. ב-1998 הורשע ורדי בשימוש בהאזנות סתר, אך זוכה מהזמנתן^[9]. בשנת 1999 פיטר מוזס את שליו והחזיר את ורדי. בפרשה זו מוזס נחקר במשטרה ובסיום חקירתו המשטרה העבירה את התיק לפרקליטות על מנת להעמידו לדין, אך בפרקליטות החליטו לסגור את התיק נגדו בנימוק של חוסר ראיות. בינואר 2021, לאחר קרבות משפטיים רבים, מכרו יורשי יודקובסקי את כלל מניותיהם בקבוצת ידיעות.

ב-1990 מוזס הסכים עם עמוס שוקן שידיעות אחרונות ירכוש 16.7% מקבוצת הארץ תמורת סכום של כ-10 מיליון דולר, וב-1992 נחתם הסכם המגדיר את הסכום כהלוואה לעשר שנים.

למוזס הייתה בעלות משמעותית בחברות הטלוויזיה בכבלים בישראל ביחד עם אליעזר פישמן החל מראשית שנות ה־90, באמצעות חברת "ידיעות תקשורת". בשנת 2011, מכר מוזס כ־13% מהחזקותיו בחברת HOT, תמורת כ־650 מיליון ש"ח לאיש העסקים פטריק דרהי, ונשאר בבעלות של כ־3% ממניות החברה.^[10]

בשנת 1994 נפטרה אימו, פולה מוזס, ממחלת הסרטן. בירושתה השאירה את השליטה בעיתון לנוני מוזס. לאחיותיו ג'ודי שלום ניר-מוזס ותמי מוזס-בורוביץ' ניתן חלק בבעלות, אך הן אינן עוסקות בניהול השוטף. סביב ירושת העיתון התנהל קרב עתיר תככים, עד שלבסוף נדחקו החוצה בני המשפחה "המורדים" והעיתון נשאר בבעלותו של נוני מוזס.^[11] ג'ודי הפקידה את מניותיה בעיתון בידי אחיה נוני, והאחות הקטנה, תמי, לא התייאשה ובמשך ארבע שנים נוספות ניהלה מאבק עד שהחליטה גם היא לעזוב ומכרה את מניותיה לאיש העסקים אליעזר פישמן, בעל העיתון גלובס. עסקה זו מוערכת בכ-45–60 מיליון דולר. לאחר שפישמן פשט רגל עברו מניותיו לידי בנק הפועלים.

מוזס מחזיק בבעלותו כ־30% ממניות חברת ידיעות אחרונות בע"מ, ובתמיכת בני משפחתו הקרובה (ג'ודי שלום ניר מוזס ומרים נופך-מוזס), הוא מגיע לרוב של 60% בין בעלי הדעה בחברה, ועל כן הוא למעשה בעל השליטה בחברה. שותף עסקי בכיר של מוזס היה איש העסקים אליעזר פישמן. מכוח החזקה זו למוזס ישנה גם בעלות על חברת "ידיעות תקשורת", חברת האם של מקומוני ידיעות אחרונות.

בתקופתו של מוזס נוספו לקבוצת ידיעות אחרונות מגזינים רבים, ובהם "פנאי פלוס", "בלייזר", "Go Style" ועוד, ובשנת 2008, החל להופיע היומון הכלכלי "כלכליסט". הקבוצה הוציאה גם את וסטי שפנה לקהל היעד של עולים ממדינות ברית המועצות. מוזס הצטרף לשותפות בחברת התקליטים NMC^[12].

בעשור השני של המאה ה-21, נמצא "ידיעות אחרונות" בתחרות עזה מול החינמון "ישראל היום". בתקופה זו הוביל מוזס גם את העברת קבוצת "ידיעות אחרונות" מבניינים אחדים בתל אביב לבניין משותף בראשון לציון. בשנת 2013, נמכר בית "ידיעות אחרונות" בתל אביב לדוד עזריאלי, ב-374 מיליון ש"ח.^[13]

טענות על קשרי הון־שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי מיקי רוזנטל, שעבד בעיתון בשנות ה־90, אמר בכנס ב־2007 כי מעולם לא התערבו בעבודתו בעיתון משיקולים זרים, אך עם זאת הייתה רשימת אישים שאין לעסוק בהם, לדוגמה שר התקשורת, וזאת בשל פעילותו העסקית של נוני מוזס (שהחזיק בבעלות של כ־16% מחברת הטלוויזיה בכבלים HOT). נוהל דומה היה גם כלפי אישים אחרים שהיו קשורים לאינטרסים עסקיים של מוזס.^[14]

ניר בכר, שכיהן כעורך מוסף בעיתון, טען בתצהיר שהגיש לבית המשפט כי העורך רפי גינת והמו"ל מוזס עיכבו תחקירים כנגד ראש הממשלה אריאל שרון ובנו עומרי בקיץ 2003, תחקירים שהובילו לבסוף להרשעתו של עומרי שרון בדין. מקרה דומה אירע לטענת בכר בפרסום כנגד איש העסקים מרטין שלאף בפרשת סיריל קרן. כמו כן, טען בכר כי גינת ומוזס יזמו תחקירים כנגד אישים שונים עימם היה למוזס עימות, כדוגמת דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שפעלה כנגד בעלות צולבת (בעלות של גוף ביותר מכלי תקשורת אחד) בתקשורת הישראלית.^[15]

העיתונאי מוטי גילת האשים את מוזס בכך שסירב לפרסם כתבות שחשפו עוולות שלטוניות או שחיתויות - או שביקש לקצרן ולהשמיט מהן חלק מהתכנים. לדברי גילת מדובר בחומרים שנגעו לפוליטיקאים עימם היה למוזס קשרים, כדוגמת אהוד אולמרט וחיים רמון. על פי גילת, מוזס התערב כדי למנוע את פרסום התחקיר על פרשת האי היווני, פרשה בה היו מעורבים אריאל שרון, אהוד אולמרט ודוד אפל. התחקיר פורסם לבסוף, אך בלחץ המו"ל והעורך משה ורדי, התחקיר פורסם בהדגשה מופחתת. כעבור כמה חודשים, בעקבות פרסום תחקירים אודות יושב ראש הכנסת, אברהם בורג, החליט מוזס על הפסקת פרסום הטור של גילת במוסף לשבת. לטענת גילת, הדבר נעשה על רקע הצעת חוק שנידונה אז בכנסת כנגד מונופול בעיתונות, הצעת חוק שהייתה צפויה לפגוע בעיתון. לטענת גילת, ב-2003 התערב מוזס בתחקיר כנגד דוד אפל שחשף את הנעשה מאחורי הקלעים של מרכז הליכוד, וקשרים בין אנשי פשע ואנשי שלטון. בהנחיית מוזס, התחקיר צומצם באופן מהותי, והושמטו ממנו חלקים שנגעו לקשר בין אפל לבין אריאל שרון, אהוד אולמרט, ורובי ריבלין. מוזס גם התערב להמעיט במקום שניתן לפרסום החוזה בין גלעד שרון ובין דוד אפל, שנגע לייעוץ שהיה אמור לתת גלעד שרון לאפל במהלך פרשת האי היווני. לטענת גילת, במהלך 2004 הודיע מוזס לגילת כי אינו מעוניין שיעסוק בנושאים הקשורים לאנשי שלטון. לטענת גילת, ב-2007 העיתון פרסם ידיעה שהייתה ידועה כשקרית בדבר כוונת המשטרה לחקור את מבקר המדינה בחשד להדלפה, וזאת ככותרת ראשית, כחיסול חשבונות עם מבקר המדינה שהיה מעורב בחשיפת פרשיות בהן היה מעורב ראש הממשלה אהוד אולמרט.^[16]^[16]

לטענת כתבים בעיתון התקיימו בו ובאתר האינטרנט, רשימות "שחורות" ו"לבנות" מתחלפות של אנשי ציבור, בהתאם לאינטרסים העסקיים של הקבוצה, והמערכת דאגה להרבות באזכורים שליליים על מי שנמצא ברשימה השחורה, ולהרבות באזכורים חיוביים על מי שברשימה הלבנה. מוזס היה מעורב אישית בקביעת קו הסיקור של הקבוצה. עם האישים שמוזס דאג לסיקור אוהד עבורם, נמנים אביגדור ליברמן, אהוד אולמרט וחיים רמון^[17]^[18]

משפט פלילי באשמת ניסיון למתן שוחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תיק 2000

בינואר 2017 נחקר מוזס תחת אזהרה על פגישותיו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסגרת תיק חקירה המכונה "תיק 2000". על פי פרסומים, המשטרה תפסה הקלטות שנעשו ביוזמת נתניהו ובהן הציע מוזס כי "ידיעות אחרונות" יסקר את נתניהו באופן אוהד, יסקר את יריביו הפוליטיים באופן שלילי, ואף ימנה לעיתון כתבים לפי בחירת נתניהו, ובתמורה יפעל נתניהו כדי לקדם חוק שיאסור על הפצתו של ישראל היום, הפוגעת קשות ברווחי "ידיעות".^[19] העסקה, כפי שתוארה בשיחה בין השניים, לא יצאה לפועל, והחוק שביקש מוזס להעביר לא קודם. עם זאת, על פי החשדות, מוזס פעל למימוש חלקי של הצעתו, על ידי הצנעת ידיעה שלילית על שרה נתניהו והבלטת ידיעה שלילית על נפתלי בנט, יריבו של נתניהו, והמגעים בין השניים נמשכו.^[20]

ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול להעמיד לדין את מוזס באשמת שוחד, בכפוף לשימוע^[20]^[21] ב-21 בנובמבר 2019, החליטה הפרקליטות להעמיד לדין את מוזס בתיק זה באשמת ניסיון למתן שוחד. במאי 2020 נפתח משפטו.

במשך שנים רבות הוגדר מוזס לא אחת כאיש החזק ביותר בתקשורת^[14] אך עם התחרות מהחינמון "ישראל היום" וההחלטה להעמידו לדין פלילי מעמדו התערער. ב-29 בדצמבר 2020 קבע בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות כי על ידיעות אחרונות להשעות את מוזס מעבודתו העיתונאית עד להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו ב"תיק 2000".^[22]^[23] ידיעות אחרונות ומוזס, שהמשיך בתפקידיו בחברה, לא צייתו להחלטה זו.

פרופיל תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרופיל התקשורתי של מוזס נמוך. הוא אינו מתראיין לכלי התקשורת וממעט במגע ישיר עם עובדיו.^[17]^[18]

באוקטובר 2022 אתר האינטרנט העין השביעית החל לפרסם את סדרת כתבות התחקיר "שיטת ידיעות אחרונות" שבמרכזן עדויות של 100 עיתונאים ועובדי העיתון ידיעות אחרונות על התנהלות הקבוצה ומנהליה. מוזס שלח מכתב איום בתביעת דיבה לאתר בניסיון למנוע את פרסום התחקיר.^[24]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 נישא למיכל. בתחילת שנות ה-90 בני הזוג התגוררו בסביון עם ארבעת ילדיהם. בשנת 1997 טסו מיכל ושלושה מילדיה ללוס אנג'לס לתקופת זמן ממושכת. ארנון מוזס מימן את שהותם וביקר אצלם מדי פעם, אך נישואין אלה לא החזיקו מעמד, והסלימו לסכסוך משפטי ארוך שנים ומתוקשר שכלל מאבק על חלוקת הרכוש ומשמורת על הילדים. מוזס ניסה להאשים את מיכל בחטיפת הילדים והפרת אמנת האג, אך התקשה בכך מכיוון שאישר ומימן את שהות המשפחה בחו"ל. הזוג פתח בהליך גירושין בארצות הברית. בית המשפט האמריקאי פסק לטובתה של מיכל מזונות בגובה של 30 אלף דולר בחודש. לאחר פסק דין זה, שבו מיכל והילדים לישראל.

בישראל ההליך המשפטי נמשך ואף נעשה ניסיון לאסור על סיקור עיתונאי של ההליך, ונפתחה חקירת משטרה בחשד שארנון מוזס הסתייע ברב מפורסם בכדי להשפיע על שופט באופן לא חוקי.^[25] בשלב מסוים במאבק תבעה מיכל ביטול של הסכם הממון עליו חתמה טרם נישואיה לנוני מוזס, ודרשה לקבל לידיה מחצית ממניותיו בקבוצת "ידיעות אחרונות", אך השופט מאיר שמגר דחה את תביעתה ופסק לטובתה כמחצית מהבית בסביון, בנוסף לבית אחר בסביון שכבר חולק ביניהם טרם פסק הדין ועוד כ-4~5 מיליון דולר שקיבלה במסגרת ההסדר ביניהם.^[26]

באוקטובר 2005 נישא ארנון מוזס בשנית לדלית בר והם מתגוררים בסביון. בשנת 2016 מכר את ביתו בסביון ללב לבייב, בסכום של 10.5 מיליון ש"ח כשעבר לגור ברחוב אחר.^[27]

בתו הדס מוזס-ליכטנשטיין הייתה עובדת "ידיעות אחרונות", מנהלת הפיתוח העסקי, ואחראית לייעוץ המשפטי של סוכנות הדוגמנות והמשחק ADD. בתו השנייה קרן מונתה ביוני 2021, למנכ"לית מינהלת ליגת העל בכדורסל נשים.^[28]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת ידיעות אחרונות, סדרת כתבות באתר העין השביעית, 26 באוקטובר 2022
עינת פישביין, מי אתה נוני מוזס: מכתב האיום שמאפשר הצצה לדמות המו"ל הכל יכול, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 27 באוקטובר 2022
איתמר ב"ז, הכספת של נוני, באתר העין השביעית, 29 בפברואר 2024
אמיר טייג, נתי טוקר, מהי האג'נדה של נוני מוזס ו"ידיעות"?, באתר TheMarker‏, 9 באפריל 2014
רביב דרוקר, הקלטות נוני מוזס - חלק 1, באתר חדשות 13, 26 באוקטובר 2019
רביב דרוקר, הקלטות נוני מוזס - חלק 2, באתר חדשות 13, 27 באוקטובר 2019
רביב דרוקר, הקלטות נוני מוזס - חלק 3, באתר חדשות 13, 7 בנובמבר 2019
יואב יצחק, נוני מוזס - החמקן של המדינה, באתר חדשות מחלקה ראשונה, 17 באוקטובר 2002

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ילד נפצע קשה בתאונת דרכים, דבר, 12 במרץ 1959
^ חיים גלעד מוזס, דבר, 6 באפריל 1959
^ נהג אגד נאשם במותו של גלעד מוזס, חרות, 7 באפריל 1959
^ בת 10 נהרגה בתאונת דרכים, מעריב, 26 בספטמבר 1967
^ אב דורש להחמיר בסעיף נגד אדם שדרס בתו למות, מעריב, 6 בנובמבר 1967
^ נח מוזס שוחרר ממאסר, מעריב, 4 ביוני 1968
^ אורן פרסיקו, זכרונות מהמשפחה, באתר העין השביעית, 5 במאי 2014
^ האזנות סתר, דב יודקובסקי נ' משה ורדי, באתר העין השביעית
^ יצחק דנון, ‏משה ורדי, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות", הורשע בשימוש בהאזנות סתר – וזוכה מהזמנתן, באתר גלובס, 20 בינואר 1998
^ אמיר טייג, דרהי השלים ההשתלטות על HOT: רכש את חלקו של נוני מוזס תמורת 650 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 23 ביוני 2011
^ שי שלו, ‏מלחמת מוזס במוזס על "ידיעות אחרונות" - ניפגש (שוב) בבתי המשפט, באתר גלובס, 13 ביולי 1997
^ איתמר ב"ז, האזרח מוזס, באתר העין השביעית, 2 בנובמבר 2022
^ שלומית נצר, ‏עזריאלי תקים מגדל בן 85 קומות במקום בית ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 22 במרץ 2016
^ ¹ ² האיש החזק בתקשורת, באתר הארץ, 1 ביולי 2008
^ ענת באלינט, ניר בכר: "ידיעות אחרונות" עיכב ופסל תחקירים על קשרי הון ושלטון, באתר הארץ, 28 בפברואר 2006
^ ¹ ² אופיר בר-זהר, מוטי גילת נגד נוני מוזס: "כשבעל המאה רוצה להפוך לבעל הדעה, עיתונאי כמוני מרים ידיים", באתר TheMarker‏, 25 בינואר 2010
^ ¹ ² נתי טוקר, הסוד נחשף: הרשימות השחורות של "ידיעות אחרונות", באתר TheMarker‏, 7 בספטמבר 2016
^ ¹ ² אורי משגב, נוני ואני: זיכרונותיי מבית מוזס, באתר הארץ, 11 בינואר 2017
^ גיא פלג, ‏חשיפה: נוני מוזס במרכז פרשת רה"מ, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2017
^ ¹ ² טל שניידר, ‏סיקור חיובי לנתניהו, סיקור שלילי לבנט וכחלון: פרטי שיחות מוזס-נתניהו נחשפים, באתר גלובס, 28 בפברואר 2019
^ איתן אבריאל, מסוכן יותר מנתניהו: האיש שכולם מפחדים להזכיר את שמו, באתר TheMarker‏, 2 במרץ 2019
^ אורן פרסיקו, בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות: להשעות את נוני מוזס מכל עבודה עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", באתר העין השביעית, 29 בדצמבר 2020
^ ועדת האתיקה של מועצת העיתונות, המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות האחרונות", ארנון (נוני) מוזס, חייב להשעות את עצמו מעבודתו העיתונאית עד להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו ב"תיק 2000״, באתר מועצת העיתונות, ‏29.12.2020
^ רפאלה גויכמן, כ-100 עיתונאים דיווחו על מעללי נוני מוזס – והוא בתגובה מאיים בדיבה, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2022
^ צבי הראל, רב התערב אצל שופט לטובת ארנון מוזס במשפטו נגד אשתו, באתר הארץ, 21 במרץ 2002
^ הדס מגן, ‏שמגר דחה תביעת מיכל מוזס למחצית מחלקו של ארנון מוזס ב"ידיעות", באתר גלובס, 1 באוגוסט 2004
^ TheMarker Online, לבייב לא מסתפק באחוזה: קנה גם את הווילה של נוני מוזס בסביון ב-10.5 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 21 בספטמבר 2016
^ קרן מוזס מונתה למנכ"לית הליגה לנשים בכדורסל, באתר ONE‏, 6 ביוני 2021

[1] ילד נפצע קשה בתאונת דרכים, דבר, 12 במרץ 1959

[2] חיים גלעד מוזס, דבר, 6 באפריל 1959

[3] נהג אגד נאשם במותו של גלעד מוזס, חרות, 7 באפריל 1959

[4] בת 10 נהרגה בתאונת דרכים, מעריב, 26 בספטמבר 1967

[5] אב דורש להחמיר בסעיף נגד אדם שדרס בתו למות, מעריב, 6 בנובמבר 1967

[6] נח מוזס שוחרר ממאסר, מעריב, 4 ביוני 1968

[7] אורן פרסיקו, זכרונות מהמשפחה, באתר העין השביעית, 5 במאי 2014

[8] האזנות סתר, דב יודקובסקי נ' משה ורדי, באתר העין השביעית

[9] יצחק דנון, ‏משה ורדי, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות", הורשע בשימוש בהאזנות סתר – וזוכה מהזמנתן, באתר גלובס, 20 בינואר 1998

[10] אמיר טייג, דרהי השלים ההשתלטות על HOT: רכש את חלקו של נוני מוזס תמורת 650 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 23 ביוני 2011

[11] שי שלו, ‏מלחמת מוזס במוזס על "ידיעות אחרונות" - ניפגש (שוב) בבתי המשפט, באתר גלובס, 13 ביולי 1997

[the7eye-467379-12] איתמר ב"ז, האזרח מוזס, באתר העין השביעית, 2 בנובמבר 2022

[13] שלומית נצר, ‏עזריאלי תקים מגדל בן 85 קומות במקום בית ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 22 במרץ 2016

[חזק-14] ¹ ² האיש החזק בתקשורת, באתר הארץ, 1 ביולי 2008

[15] ענת באלינט, ניר בכר: "ידיעות אחרונות" עיכב ופסל תחקירים על קשרי הון ושלטון, באתר הארץ, 28 בפברואר 2006

[נגד-16] ¹ ² אופיר בר-זהר, מוטי גילת נגד נוני מוזס: "כשבעל המאה רוצה להפוך לבעל הדעה, עיתונאי כמוני מרים ידיים", באתר TheMarker‏, 25 בינואר 2010

[טוקר-17] ¹ ² נתי טוקר, הסוד נחשף: הרשימות השחורות של "ידיעות אחרונות", באתר TheMarker‏, 7 בספטמבר 2016

[משגב-18] ¹ ² אורי משגב, נוני ואני: זיכרונותיי מבית מוזס, באתר הארץ, 11 בינואר 2017

[19] גיא פלג, ‏חשיפה: נוני מוזס במרכז פרשת רה"מ, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2017

[שניידר-20] ¹ ² טל שניידר, ‏סיקור חיובי לנתניהו, סיקור שלילי לבנט וכחלון: פרטי שיחות מוזס-נתניהו נחשפים, באתר גלובס, 28 בפברואר 2019

[אבריאל-21] איתן אבריאל, מסוכן יותר מנתניהו: האיש שכולם מפחדים להזכיר את שמו, באתר TheMarker‏, 2 במרץ 2019

[אתיקה-22] אורן פרסיקו, בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות: להשעות את נוני מוזס מכל עבודה עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", באתר העין השביעית, 29 בדצמבר 2020

[23] ועדת האתיקה של מועצת העיתונות, המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות האחרונות", ארנון (נוני) מוזס, חייב להשעות את עצמו מעבודתו העיתונאית עד להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו ב"תיק 2000״, באתר מועצת העיתונות, ‏29.12.2020

[24] רפאלה גויכמן, כ-100 עיתונאים דיווחו על מעללי נוני מוזס – והוא בתגובה מאיים בדיבה, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2022

[25] צבי הראל, רב התערב אצל שופט לטובת ארנון מוזס במשפטו נגד אשתו, באתר הארץ, 21 במרץ 2002

[26] הדס מגן, ‏שמגר דחה תביעת מיכל מוזס למחצית מחלקו של ארנון מוזס ב"ידיעות", באתר גלובס, 1 באוגוסט 2004

[27] TheMarker Online, לבייב לא מסתפק באחוזה: קנה גם את הווילה של נוני מוזס בסביון ב-10.5 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 21 בספטמבר 2016

[28] קרן מוזס מונתה למנכ"לית הליגה לנשים בכדורסל, באתר ONE‏, 6 ביוני 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]