ניו אינגלנד
| |||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| מדינות בחבל ארץ |
 ורמונט מיין מסצ'וסטס ניו המפשייר קונטיקט רוד איילנד | ||
| העיר הגדולה | בוסטון | ||
| על שם |
אנגליה  | ||
| שטח | 186,458 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
הר וושינגטון | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בחבל ארץ | 14,845,063 (2019) | ||
| קואורדינטות | 44°N 71°W / 44°N 71°W | ||
| אזור זמן | אזור זמן מזרחי | ||
  | |||
.png)
.svg)
ניו אינגלנד (באנגלית: New England – "אנגליה החדשה") הוא אזור גאוגרפי בקרן הצפונית-מזרחית של ארצות הברית, המכיל שש מדינות: ורמונט, מיין, מסצ'וסטס, ניו המפשייר, קונטיקט ורוד איילנד. העיר בוסטון, הגדולה מבין ערי האזור, נחשבת למרכז העסקי והתרבותי של ניו אינגלנד. כינוי נפוץ לתושבי המקום הוא יאנקים.
לניו-אינגלנד חלק מכריע בהקמת ארה"ב. המושבות הבריטיות שהיוו את ניו-אינגלנד, היו חלק משמעותי מ- 13 המושבות הראשונות. רוב המתישבים הראשונים היו פוריטנים, ולמושבות ניו אינגלנד היה בתקופה הקולוניאלית צביון דתי מובהק. בניו אינגלנד צמחה במובנים רבים הדמוקרטיה האמריקנית. כפי שציין טוקוויל בשנת 1835, הפוריטניות לא הייתה רק דוקטרינה דתית, אלא היא התכתבה בנקודות רבות עם התיאוריות הדמוקרטיות והרפובליקניות המובהקות ביותר. [1] המרד האמריקני פרץ בבוסטון. לדתיות המיוחדת של ניו-אינגלנד, ולמאפיינים הדמוקרטיים של האזור, היתה השפעה מכרעת על עיצוב הזהות הלאומית האמריקנית. [2]
בימינו ניו אינגלנד נחשבת בעיני רבים כמרכז הליברליות האמריקאית, וכמעוזה של המפלגה הדמוקרטית.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז עגנו ספינותיהם של המתיישבים האירופאים הראשונים בצפון אמריקה בסוף המאה ה-16 ועם הקמת היישוב הראשון ג'יימסטאון בעולם החדש, שלטה הדת הפרוטסטנטית כדת הנפוצה ביותר בצפון אמריקה בקרב האוכלוסייה הלבנה. לאורך כל ההיסטוריה של ניו אינגלנד הגיעו מהגרים אשר חיפשו מקום בו יוכלו לחיות בלי שיירדפו בגלל דתם. המהפכים הרוחניים והתעשייתיים שעברה בריטניה בתקופה זו, הביאו לפילוג הדת האנגליקנית למאות כתות שונות. במהלך המאה ה-17 ו-ה-18 עגנו אוניות רבות בחופי ניו-אינגלנד, נושאות עמן משפחות רבות של פוריטנים, שהגיעו מאנגליה בעיקר בגלל רדיפות הכנסייה האנגליקנית. באותה תקופה הגיעו גם מתיישבים מסקוטלנד, מגרמניה, וכמה מצרפת ומארצות סקנדינביה. היו אלה פרוטסטנטים, שחלק גדול מהם נרדפו בשל היותם מיעוט במדינות מהן הגיעו, ובאו לחפש מקלט בעולם החדש. עם הגעת יותר ויותר מתיישבים לניו אינגלנד, התפשטו הדתות הפרוטסטנטיות בין יושבי האזור. המשותף הרחב לכיתות הפרוטסטנטיות בניו אינגלנד היה החירות בפרשנות של כתבי הקודש. דת זו השפיעה רבות על עיצוב הלאומיות האמריקנית.
לבריטניה היה קשר ישיר עם ניו אינגלנד, על כן היה ביניהן גם קשר בדת הנהוגה. עם הזמן, פילוג הדת הפרוטסטנטית הביא להיווסדות כנסיות שונות. החשובות שבהן היו הכנסייה האפיסקופלית, הכנסייה הקונגרגציונלית, הכנסייה הבפטיסטית והמתודיזם. גם דתות אחרות ניתן היה למצוא בניו אינגלנד: עד שנות השלושים של המאה ה-19, היו במסצ'וסטס תשע-עשרה קהילות של קווייקרים, שמונה כנסיות קתוליות, שלושה כפרי שייקרים ומיעוטים נוספים. בניופורט שברוד איילנד התקיימה קהילה קטנה של יהודים.
בעיירה כפרית טיפוסית בניו אינגלנד בשלושים השנים הראשונות של המאה ה-19, ניתן היה למצוא שלוש עד חמש קהילות דתיות מאורגנות הנפגשות לפולחן וסגידה לאל. ברוב העיירות הכפריות היה לפחות בית פגישות (meetinghouse) אחד של הכנסייה הקונגרגציונלית ואחד של הכנסייה הבפטיסטית, וכומר לכל אחת מהן. [3]
גם כיום, ממש כמו בימיה הראשונים, הדת הפרוטסטנטית היא השלטת בניו אינגלנד, עם כמה קהילות של יהודים או מוסלמים - כמו אלו המשגשגות בניו יורק ובערים גדולות אחרות - ומספר רב למדי של בודהיסטים והינדואיסטים - כתוצאה מגלי ההגירה מאסיה בעשורים האחרונים.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולינריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המטבח המסורתי באזור ניו אינגלנד מבוסס על שימוש נרחב במאכלי ים ובמוצרים חלביים, עקב הקרבה לאוקיינוס האטלנטי, וקיום משקי חלב מפותחים. שני מצרכים מן הצומח המצויים בניו אינגלנד בשפע הם סירופ מייפל ואוכמניות. פטרוזיליה ומרווה הם תבלינים נפוצים. מצרכים שהגיעו במסחר בדרך הים מהאיים הקריביים מצאו גם הם את מקומם במטבח המסורתי.
בניו אינגלנד מפיקים באופן מסורתי סיידר מהתפוחים המגודלים על שטחים נרחבים.
- מאכלים אופייניים
- דגים ופירות ים (בדרך כלל מטוגנים, אפויים, צלויים או מבושלים): בקלה, הליבוט, סלמון, פורל, לובסטרים וצדפות
- סיידר תפוחים
- פאי תפוחים (מוגש באופן מסורתי עם גבינת צ'דר)
- עוגת אוכמניות, פנקייק אוכמניות עם סירופ מייפל, מאפינס אוכמניות
- עוגת הספוג בוסטון קרים פאי, הקרויה על שם העיר בוסטון, בירת מסצ'וסטס שבניו אינגלנד, הוכרזה כקינוח הרשמי של מדינת מסצ'וסטס
- מרק דגים, צ'אודר צדפות, מרק תירס
- כריך פלאפרנאטר
-
-
-
-
משקה חלב עם סירופ קפה, המשקה הרשמי של רוד איילנד -
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניו אינגלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- זיו ריינשטיין, ניו אינגלנד: המקום שבו נופשים נשיאים, באתר וואלה, 10 בספטמבר 2015
- סיגלית בר, סתיו אמריקאי: טיול בניו אינגלנד, באתר ynet, 2 באוקטובר 2015
- דורית ברקוביץ, שלכת בניו אינגלנד – טיול בתוך ציור, באתר GoTravel
ניו אנגלנד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Alexis De Tocqueville, chap. 2, DEMOCRACY IN AMERICA, London, 1835
- ^ Joyce Appleby, Liberalism and the American Revolution, The New England Quarterly Vol. 49 n.1, 1976, עמ' p.3-26
- ^ Lockridge, Kenneth, A New England Town: The First Hundred Years, New York, 1970
| אזורים בארצות הברית | ||
|---|---|---|
| האזורים הרשמיים לפי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית |
מערב ארצות הברית • המערב התיכון • צפון-מזרח ארצות הברית • דרום ארצות הברית | 
|
| אזורים לא רשמיים | דרום-מערב ארצות הברית • אזור הפסיפיק נורת' וסט • המישורים הגדולים • מדינות הרי הרוקי • ניו אינגלנד • אזור המיד-אטלנטיק • חגורת החלודה | |